אני עומד ברחוב, מציץ דרך חור שפינו השיחים
אני חושב אם לגשת, אצלך במרפסת יש אור בלילות חשוכים
את יושבת קוראת על ספה בלוייה ועשן של סיגריה עושה דרכו עד אליי
ואיני מרגיש לא קור, לא חום, רק רצון שהכל יעצור ותמיד יהיה כמו עכשיו
למולך בחצר יש עץ לימונים שבאור הירח הם זורחים כמו אלף שמשות
ועוד עץ מוזר שעליו באורח פלא רק בלילה ציפורים מצייצות
ושרות לך על זה שעומד בשיחים וזוג עינייך האין סופיות
נישאות מעט, מרחיקות מבט, ואני קפוא במקום
